החלטה בתיק ב"ש 9360/07

1.               בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים 3 ו-4 (להלן- המשיבים) עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

2.               כתב האישום שהוגש נגד המשיבים ושניים אחרים (המשיבים 1 ו-2) מייחס לארבעה עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. על פי האמור באישום הראשון לכתב האישום, ביום 11.2.07 עבדה הגברת עליזה גיגי (ילידת 1948) בעבודות ניקיון ותחזוקה בבית הנמצא במבשרת ציון. בבוקרו של אותו יום עבדו בחצר הבית עובדים של חברת הגינון "גני אורן". במועד כלשהו קשרו המשיבים והאחרים קשר לבצע שוד בבית, וזאת על יסוד היכרות המשיבים את הבית במסגרת עבודתם בעבר בחברת "גני אורן". באותו יום, סמוך לשעה 11:00 בבוקר, הגיעו הארבעה ברכב סמוך לבית. האחרים ומשיב 4 ניגשו לבית, כשהם עוטים כפפות על ידיהם. המשיב 3 חיכה ברכב. אחד האחרים והמשיב 4 לבשו גרביוני נשים על פניהם, והאחר הנוסף חבש כובע וגרב. שניים משלושת השותפים שנכנסו לבית לבשו חולצות של חברת "גני אורן". אחד האחרים נקש על דלת הבית, העובדת פתחה את הדלת, אותו אחר נכנס לבית, הוריד את הגרב על פניו וחנק את העובדת מאחור, סתם את פיה וגרר אותה לסלון הבית, בעוד שותף אחר אומר כי יהרוג אותה. בסלון הבית אזקו אותו אחר ואחד השותפים את העובדת ברגליה. בהמשך, עלו המשיב 4 ואחד האחרים אל הקומה השניה בבית, בעוד אחד האחרים שומר על העובדת בסלון. השניים ניגשו אל כספת הנמצאת באחד החדרים בקומה זו, פתחו אותה וגנבו ממנה את הרכוש הבא: תכשיטים בשווי העולה על 100,000 ש"ח וכסף מזומן בסך 4,000 ש"ח ו- 4,000 דולר. כן נגנבו תכשיטים שהיו בסמוך לכספת, אשר ערכם מוערך בסך 12,000 דולר. לאחר מכן יצאו כל השלושה מהבית. המשיב 3 אסף אותם ברכבו, וכל הארבעה נמלטו אל הכפר בידו.

3.               כמו כן, מואשם המשיב 3 בעבירה נוספת של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, בכך שהסיע ברכבו ביום 5.3.07 שוהה בלתי חוקי בסמוך ליציאה ממודיעין לכיוון מערב.

4.               באת כוח המשיב 4 לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למרשה. באת כוחו של המשיב 3 טענה, כי אין ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב זה. לפיכך, נפנה לבחינת הראיות נגד המשיב 3.

5.               הראיה המרכזית נגד המשיב 3 באה מפיו של אחד האחרים, חידר חדור (המשיב    1). ממשיב זה נגבו מספר הודעות. בהודעה מיום 19.3.07, שעה 12:27, מספר המשיב 1, כי כל המשיבים הגיעו לביתו ודיברו איתו על אפשרות לבצע גניבה במבשרת ציון. המשיב 1 מכיר את המשיב 2, וזה יצר את הקשר בינו לבין יתר המשיבים. המשיב 1 הסכים להשתתף בגניבה, ולאחר שבוע התקשר אליו המשיב 2 ואמר כי הגניבה תתבצע באותו יום. המשיבים 1 ו- 2 פגשו במשיבים מעבר למחסום, אותו עקפו הראשונים ברגל, בשל כך שהם תושבי שטחים. המשיב 3 נהג ברכב, המשיב 4 ישב לידו, והמשיבים 1 ו- 2 ישבו מאחור. הארבעה נסעו לבית במבשרת. המשיב 3 נשאר ברכב, והשלושה ירדו לכיוון הבית. המשיב 1 מתאר, כי כל השלושה עטו כפפות על ידיהם ולכולם היה כיסוי על הראש. המשיב 1 פירט את מעשיהם של השלושה בבית, ותיאר כיצד בתום השוד יצאו השלושה החוצה, עלו לרכב הנהוג על ידי המשיב 3, אשר חיכה להם בחוץ, ונסעו לכפר בידו, שם מתגוררים המשיבים 1 ו- 2. לדבריו של המשיב 1, באותו שלב בוצעה חלוקת השלל כדלקמן: " חילקנו את הכסף. אני לקחתי 2,000 ש"ח והם לקחו את השאר כי אמרו שמגיע כסף עבור הרכב עצמו כי הם הביאו את הרכב, ואת התכשיטים הם גם לקחו אותו ומכרו אותו ברמאללה ובערב מועתז [המשיב 2] הביא לי גם 1,000 ש"ח מהתכשיטים שהם מכרו" (עמ' 2, ש' 14-16). כאמור, המשיב 1 לא הכיר את המשיבים, אלא דרך המשיב 2 חברו. כאשר פגש בהם לראשונה, שבוע לפני יום האירוע, סיפרו לו השניים שעבדו בגננות בחברה הנקראת "גני אורן", ומחברו המשיב 2 הבין, כי עבדו בעבר בבית בו תוכננה הגניבה. עוד הוסיף המשיב 1, כי המשיבים מסרו פרטים אודות הכספת שבבית " איאד ומחמוד [המשיבים] אמרו לנו שהכספת מונחת ולא מקובעת" (עמ' 3, ש' 46). לדברי המשיב 1, חלוקת התפקידים היתה שהמשיב 3 יחכה בחוץ וישמש כנהג, ולכן הוא לא נכנס לבית. במקום אחר הוסיף: " מי שלקח אותנו לבית איאד ומחמוד [המשיבים] הם אלה שידעו על הבית" (עמ' 3, ש' 76-77). המשיב 1 הוסיף, כי היו אלה המשיבים אשר הביאו לשותפים את החולצות שעליהן הכיתוב "גני אורן", כדי שהעובדת תפתח את הדלת - "בלי החולצות האלה היא לא תפתח את הבית" (עמ' 4, ש' 109).

בהודעה נוספת שנגבתה מהמשיב 1 באותו יום, בשעה 16:56, הוסיף המשיב, בנוגע לחלוקת השלל, כי קיבל סכום של 2,000 ש"ח, " ומחמוד ואיאד [המשיבים] אמרו שמגיע להם עוד אלף ש"ח עבור הרכב" (עמ' 1, ש' 9-10).

הודעה נוספת נגבתה מהמשיב ביום 22.3.07, בשעה 09:38. המשיב נשאל האם שבוע לפני השוד הגיעו לביתו שלושת השותפים או רק חלק מהם, ותשובתו היתה: " מי שהגיע אלי לבית היה מועתז ואיאד [המשיבים 2 ו- 4] אני כמעט בטוח שמחמוד [המשיב 3] לא היה איתם. אבל לא זוכר" (עמ' 1, ש' 5). כאשר נשאל האם המשיב 3 ידע על התוכנית לבצע גניבה בבית במבשרת ציון, השיב ששני המשיבים לקחו אותו ואת המשיב 2 לבית, מתוך היכרותם הקודמת עם המקום במסגרת עבודתם בחברת "גני אורן". המשיב 1 הוסיף, כי במהלך הנסיעה ממקום הגניבה שוחחו הכל על אירוע הגניבה. המשיב 1 הוסיף גם, כי את החולצות של חברת "גני אורן" לבשו הוא ואחד מהמשיבים 2 או 4 (המשיב 1 לא זכר בדיוק) בעת שנסעו במכונית, בדרך למבשרת ציון (עמ' 2, ש' 25-26). המשיב 1 ציין, כי המשיב 3 הוריד את השלושה בסמוך לבית, ומאותו מקום אף אסף אותם. עוד ציין, כי יצא מן הרכב ובידו כפפות, וכך גם חבריו. את כיסויי הפנים שמו ליד הבית.

עוד יש לציין, כי המשיב 1 תיאר ואף נערך דו"ח הובלה והצבעה בענין זה, כי בדרך חזרה ממבשרת ציון לכפר בידו השליכו הארבעה את השקית ובה החולצות של חברת "גני אורן" אותן לבשו, הכפפות והגרביונים ששימשו לכיסוי הפנים. השקית ובה פריטים אלה נמצאה במקום בו הושלכה.

ראיה נוספת היא דו"חות איכון ופלטי שיחות יוצאות ונכנסות של ארבעת המשיבים. מדוחות אלה עולה, כי בפרק הזמן בו שהו השלושה בבית בו בוצע השוד (כ- 10 דקות), התקשר המשיב 3 ממכשיר הפלאפון שלו למכשיר הפלאפון של המשיב 4 שש פעמים בהפרשים של דקה בין שיחה לשיחה, ופעם אחת למכשיר הפלאפון של המשיב 2.

6.               גירסת המשיב 3 היא, כי שימש מסיע תמים למשיבים 1 ו- 2, אשר ביקשו להגיע למבשרת ציון כדי לגבות חוב (המשיב 2) וכדי לחפש עבודה (המשיב 1). לדבריו, הוריד את השלושה ליד תחנת אוטובוס והמתין לקריאה מהם לבוא ולאסוף אותם. לאחר 10 דקות התקשר אליו המשיב 2 וביקש שיבוא לאסוף אותם. המשיב 3 לקח את השלושה במכוניתו והוריד אותם בכניסה לכפר בידו. המשיב 3 אישר, כי הוא מכיר את המשיב 2, שהוא חברו, ואף אישר את סדר הישיבה במכונית, כאשר לידו יושב המשיב 4 ומאחור המשיבים 1 ו- 2. המשיב 3 אישר גם, כי עבד עם המשיב 4 בחברת "גני אורן". לדברי המשיב 3, הוא הוריד את השלושה בתחנת אוטובוס, ולא ליד בית מסוים. המשיב 3 אמר, כי אינו יודע מדוע המשיב 4 ירד עם המשיבים 1 ו- 2, אשר ביקשו להגיע למבשרת ציון כדי לגבות חוב ולחפש עבודה. המשיב 3 ציין, כי קיבל מהמשיב 2 סכום של 1,000 ש"ח עבור ההסעה. המשיב 3 טען, כי לא ידע שהשלושה מגיעים למבשרת ציון כדי לגנוב. הוא לא ראה את החולצות שעליהן הכיתוב "גני אורן", והשניים לא לבשו חולצות אלה בעת שנסעו ברכב. המשיב 3 אמר גם, כי לא הבחין בכך שהשליכו שקית מן הרכב בעת הנסיעה חזרה ממבשרת ציון. המשיב 3 גם לא ראה, כי השלושה ירדו מרכב עם כפפות. השורה התחתונה של ההודעה היתה, כי המשיב 3 לא ידע שהשלושה הולכים לגנוב והוא איננו מצוי כלל בסוד העניינים.

7.               לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק הגעתי למסקנה, כי חומר הראיות כולל ראיות בכמות ובאיכות מספקת לצורך הקביעה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב 3.

מתוך דבריו של המשיב 1 עולה מעורבות של המשיב 3 בשוד כמי שתכנן את ביצוע השוד על יסוד מידע מוקדם, מתוך העבודה המשותפת עם המשיב 2 בחברת "גני אורן", וכמי שקיבל על עצמו תפקיד של נהג. אף אם אקבל את דבריו של המשיב 1 בהודעה המאוחרת, כי המשיב 3 לא נכח בפגישה המוקדמת בביתו של המשיב 1, שבוע לפני השוד, הרי מהודעתו של המשיב 1 עולה, כי התוכנית לביצוע גניבה בבית במבשרת ציון היתה תוכניתם של המשיבים 3 ו- 4. האינפורמציה לגבי המקום, כמו גם לגבי מיקומה של הכספת, באה ממשיבים אלה. בחלוקת התפקידים בין הארבעה נמסר למשיב 3 התפקיד של נהג. המשיב 3 ראה את השותפים לובשים את החולצות של חברת "גני אורן" ברכב, ראה אותם יוצאים מצויידים בכפפות ובגרביונים לכיסוי הפנים, ובעת שהיו בתוך הבית שבו התבצע השוד התקשר המשיב 3 לחברו המשיב 4 שש פעמים, בהפרש של דקה בין שיחה לשיחה. לאחר שהשלושה סיימו את מלאכתם אסף אותם המשיב 3 ברכבו. בדרך נפטרו מהחולצות, הכפפות וכיסויי הפנים אשר הושלכו בתוך שקית לצדי הדרך, וכאשר הגיעו לכפר בידו חילקו הארבעה ביניהם את שלל השוד. לאחר שנמכרו התכשיטים, קיבל המשיב 1 "מנה" נוספת מתוך התמורה שהתקבלה ממכירת התכשיטים. לנוכח האמור לעיל, נראה כי אין בגירסתו של המשיב 3 בדבר הסעה תמימה כדי לכרסם בראיות לכאורה העולות הן מתוך הודעתיו של המשיב 1 והן מתוך הדוחות בדבר פלטי שיחות הטלפון. יש להוסיף, כי למשיב 3 לא היה הסבר מדוע המשיב 4 הצטרף למשיבים  1 ו- 2 בעת שירדו מהרכב, וכן לא היה לו הסבר לסכום הגבוה שקיבל עבור ההסעה (1,000 ש"ח). יש להדגיש, כי המשיב 3 קשר עצמו הן למשיב 4, עימו עבד בחברת "גני אורן" והן למשיב 2, שהוא חברו. המשיב 3 אף מתאר את סדר הישיבה במכונית בעת הנסיעה, כפי שמתאר המשיב 1. יש בכך כדי לחזק את האמור בהודעותיו של המשיב 1 גם באשר למטרת הנסיעה למבשרת ציון לשם ביצוע גניבה, על בסיס מידע מוקדם ותוכנית שגיבשו כל הארבעה.

8.               אשר לאישום הנוסף המיוחס למשיב 3 בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי ביום 5.3.07, מאשר המשיב 3 בהודעתו מיום 5.3.07, כי לא שאל את הנוסע ברכב מהיכן הוא. המדובר במי שסייע למשיב 3 לחלץ את רכבו שנתקע, ולאחר מכן נתן לו "טרמפ" לירושלים.

9.               אשר לעילת המעצר, אין מחלוקת כי עבירת השוד המיוחסת למשיבים מקימה חזקת מסוכנות לביטחון הציבור על פי הוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

אשר למשיבים - למשיב 3 אין רישום פלילי קודם, ואילו למשיב 4 הרשעה קודמת בגין תשע עבירות רכוש, ובהן פריצות לכלי רכב וגניבות מהם והחזקת כלי פריצה, בגינן נדון בשנת 2001 ל- 12 חודשי מאסר.